זאבי ים וחתולי סיפון

המוזיאון הימי בגריניץ' הסמוכה ללונדון, אולי הנודע במוזיאונים הימיים, פרסם לא מכבר קריאה לחוקרים והיסטוריונים לשלוח מאמרים ומחקרים לקראת ועידה אקדמית המתוכננת ל-2019. הנושא קצת יוצא דופן: בעלי חיים על פני הים. הכוונה איננה למגוון הביולוגי השוכן בים – לשם כך קיים מוזיאון הטבע – אלא לקורותיהם של בעלי חיים על סיפון אניות. והנושא אינו בהכרח אנקדוטלי או שולי, למרות שבלי ספק יש לו גם אספקטים משעשעים וקלי משקל. מסתבר שהמוזיאון מבשר או מקדם מגמה, שכן מגוון פתאומי של תערוכות, מאמרים וספרים חדשים צצו לאחרונה בנושא הזה.

bear20at20sea
מתוך אתר המוזיאון הימי בגריניץ׳

בעלי חיים הפליגו הימה עם בני האדם מאז ראשית ההיסטוריה, לעתים בכוונת-מכוון ולעתים בלעדיה. עכברים ועכברושים נהגו להצטרף להפלגות מאז ומעולם, מן הסתם כדי ליהנות מהמזון שהובל במחסני האנייה או מהאספקה במזווה; כדי להלחם בצרה הזאת לקחו עמם כבר הפיניקים הקדומים חתולים – ויש השערה לפיה התפשטותו של חתול הבית, שמקורו בצפון אפריקה, אל חופי הים התיכון והלאה משם לאירופה היא עוד אחת מהירושות שהותירו לנו הפיניקים.

כמו ביבשה, בעלי חיים מבויתים ליוו בני אדם על הים, ולאותן מטרות – בעיקר כמזון, בין אם כבשר או כמפיקי חלב וביצים; לצורך שימוש בתכונותיהם ובחושיהם המשוכללים והמופלאים לצורכי האדם – לשמירה, ללוחמה, ציד או דייג (קורמורנים מגויסים עד ימינו לתועלתם של דייגים במזרח) וגם, כמובן, כחיות מחמד. היו גם שימושים אזוטריים יותר בעולם העתיק: תרנגולות, מסתבר, נחשבו למבשרות של נצחון בקרב. במהלך המלחמות הפוניות של הרומאים נגד אנשי קרתגו, במאה השלישית לפנה"ס, כאשר התנהגותן של התרנגולות הקדושות בישרה על תבוסה (הן סרבו לאכול) החליט הגנרל הרומאי פובליוס קלאודיוס פולכר להתעלם מהמסר ולהשליך את התרנגולות הימה. הוא ספג מפלה ניצחת.

העובדה שבעלי חיים נעדרים או נותרים בשוליים של סיפורי-ים נודעים וההיסטוריה הימית המקובלת, לא בהכרח מעידה על היותם חסרי חשיבות. נוכחותם, כאמור, הייתה בלתי נמנעת בכל מסעותיו הימיים של האדם. אניות הובילו סוסי-מלחמה ופרדות משא בדרכם לשדות קרב רחוקים; כבשים, פרות וחזירים נלקחו כאספקה. בעלי חיים היו ״סוכני תרבות״ וסחורות בו בזמן. מארגני הכנס העתידי טוענים שיש שאלות רבות לשאול לגבי השפעתם הכלכלית, הפוליטית והחברתית של בעלי חיים שנסעו בים; מה היה למשל תפקידם בעידן התגליות ובהקשר הקולוניאליסטי? החוקרים רוצים גם גם לברר את יחסיהם עם צוותי האניות שטיפלו בהם, ולבחון כיצד השפיעה הובלת בעלי חיים על הפרקטיקות הימיות. אבל אם נרד לרמה פחות אקדמית, הרי כל פיראט המכבד את עצמו נשא על כתפו תוכי מדבר או קופיף, כך מספרת לנו לכל הפחות הוליווד. יותר מכך, חיות מחמד היו ובמידה מסוימת נותרו חלק מהנוף ספנותי. הנה סקירה חטופה של הנושא הנרחב הזה.

מעכבר ועד קרנף  – היסטוריה מקוצרת של בעלי חיים בים

בחלוקה גסה אפשר להבחין בין בעלי חיים שנלקחו הימה ביוזמתם של בני האדם אל האניות – לבין נוסעים סמויים, שהצטרפו בסתר למסע. הנוסעים הסמויים הידועים ביותר הם כמובן המכרסמים – עכברים ועכברושים מזנים שונים, אלה שתרמו בין השאר לביטויים שגורים כמו "העכברים הנוטשים את האנייה הטובעת".

מאז ומעולם האשימו בני האדם את העכברוש המכוער ששמו המדעי RATTUS RATTUS בהפצתה של המגפה השחורה – מגפת-על (PANDEMIC) בהיקף אדיר שחיסלה, לפי הערכות משתנות, בין 75 ל-200 מליון בני אדם באירופה של ימי הביניים, ושינתה באופו מכריע את מהלך ההיסטוריה. העכברושים, כך חשבו, עלו על אניות בים התיכון, הגיעו לנמלים באירופה כשעליהם הטפילים נושאי המחלה, וההמשך ידוע. לאחרונה הטילו מדענים ספק רציני בהאשמה הזאת: בעקבות מודלים ממוחשבים של התפשטות המגפה לצד מחקר ביולוגי, עלתה ההנחה שטפילים אנושיים – כינים ופרעושים – הפיצו את המחלה גם בלי עזרתם של העכברושים. ספק אם זה ישפר את הדימוי השלילי שלהם. אבל העכברושים הם רק זן אחד של נוסעים סמויים ששינו את פני העולם, לטוב או לרע. רשימת המינים הפולשים שנסעו בסתר על גבי אניות ארוכה בהרבה, ולעתים מפתיעה, כמו המקרה של הפריגאטה הצרפתית המהירה שהפליגה מסנגל שבאפריקה לברזיל בראשית המאה העשרים, ועל סיפונה כמה יתושי אנופלס. במאמר מוסגר נציין, לידיעת חובבי טריוויה, כי היתוש הוא בעל החיים הקטלני ביותר עלי אדמות, בכובעו כמפיץ מחלת המלריה. היתושים המתיישבים הביאו את המלריה מהזן האפריקאי לעולם החדש, וקטלו עשרות אלפים מתושבי ברזיל. פלישות כאלה הן עניין כמעט שגרתי כשמדובר בחרקים, טפילים וכן הלאה. עד היום מתמודדות הרשויות בבעיה מתמשכת של פלישות בעלי חיים ימיים במי הנטל של אניות, ואמנות בינלאומיות מנסות לטפל בבעיה, בהצלחה חלקית: פלישות של דגים, סרטנים וגם אצות מאיימות על סביבות אקולוגיות שלמות ולעתים גורמות נזקים ניכרים. אחת הפלישות ההרסניות ביותר הייתה לאי גואם, אי קטן בערך במחצית הדרך בין יפן לאוסטרליה; אחרי שנכבש ע"י היפנים השתלטו עליו כוחות אמריקניים ב-1944. אבל על אחת מהאניות האמריקאיות הגיעו בטעות כמה נחשים ארסיים הקרויים "נחש עצים חום" או בשמם המדעי Boiga irregularis, ואז החלה הפלישה האמתית: בהעדר אויבים טבעיים התרבו הנחשים, הפכו למכה חסרת תקדים (בהערכה, יש שם 5000 נחשים לקילומטר מרובע)  שמאיימת גם על תושבי האי, פוגעת בקביעות ברשת החשמל ויוצרת נזק קבוע של מליוני דולרים. הנחשים חיסלו את כל אוכלוסיית הציפורים המקומית; כתוצאה מכך נפגעה יכולת הפצת הזרעים של העצים המקומיים, והאי צפוי להפוך בהדרגה לשממה אם לא יוכחדו הפולשים, משימה קשה, שנכשלה לאורך עשרות שנים.

bayeux_horses_boats

אבל נתמקד כאן בבעלי חיים גדולים ואהודים יותר, שלא התגנבו בסתר אלא נלקחו אחר כבוד הימה כנוסעים מן המניין, פחות או יותר. ולא נצא ידי חובתנו בלי להזכיר את תפקידם של סוסים על גבי אניות באירועים היסטוריים מכריעים. כבר הרודוטוס מתאר סוסים שהביא הצבא הפרסי באניות לחופי יוון, וכל עוד היו סוסים חלק בלתי נפרד מן העצמה הצבאית, נמצאו דרכים להוביל אותם הרחק מעבר לים. שטיח באיו המפורסם, עבודת רקמה אמנותית מן המאה ה-11 המתארת את קרב הפלישה של וויליאם הכובש לאנגליה, מציג סוסי קרבות על אניות הפלישה.

סוסים מילאו תפקיד נכבד, אולי מכריע, בתהליך הכיבוש והשליטה בעולם החדש; כבר במסעו השני של קולומבוס הובלו סוסים באניות, ומסע הכיבוש של הקונקיסטאדורים נשען במידה רבה על הסוסים, שלא היו מוכרים בממלכות הדרום אמריקאיות (ידוע הסיפור לפיו האינדיאנים חשבו את הפרשים הספרדים ליצורי-כלאיים, קנטאורים). הובלת סוסים, עם כל היותה מומחיות עתיקת יומין, היא לא עניין פשוט, ובוודאי לא עמדה בסטנדרטים מודרניים של רווחת בעלי חיים. ככל שהמסע היה ארוך יותר, הסיכון לסוס גבר, כי סוס שהושם מתחת לסיפון בלי אפשרות תנועה לזמן ארוך סבל מנזק לשרירי הרגליים שלו. לשם כך הומצאו מעין ערסלים שבהם הונחו הסוסים. אין ספק שזה גרם להם סבל, ובמאוחר התברר שתנודות האנייה דווקא מפעילות את שרירי הסוס כך שהנזק מחוסר פעילות נמנע.

hh.jpg

האירופים הובילו סוסים, כבשים ופרות, ואילו בצדו השני של כדור הארץ יצאו הפולינזים למסעות התגלית וההגירה שלהם ברחבי האוקיינוס השקט על טפם וזקניהם, על חפציהם והתרבות החומרית שלהם, עם זרעים וצמחי מאכל שיוכלו לגדל באיים החדשים – וגם עם החיות המבויתות שלהם, ובראשן חזירים, כלבים ועופות. כך הגיעו הללו אל האיים שיושבו ברחבי האוקיינוס, והבטיחו במקרים רבים את קיומם של המהגרים שהתיישבו באיי אוקיאניה, מהוואי ועד איי שלמה. לא כל ההגירות הללו עלו יפה – בניו-זילנד ובאיי הפסחא, למשל, לא התפתחה אוכלוסיה של חזירים. הפולינזים גם "גילו את אמריקה" הרבה לפני קולומבוס, כפי שמוכיחות עצמות תרנגולות מהמאה ה-11 שנתגלו בצ'ילה, הרבה לפני זמנו.

סיפור מעניין שהשפיע על תפישות עולם בעידן הרנסנס קשור לקרנף הודי שהובא באנייה לאירופה. בראשית 1514 העניק הסולטאן מוזאפאר השני ממדינת ג'וגאראת בהודו קרנף חי למושל הפורטוגזי של הודו, אפונסו אלבוקרק. זה החליט לשלוח את השי הצנוע למלך פורטוגל, מנואל הראשון. הקרנף, "גנדה" בלשון המקומית, והמטפל שלו, אוסם, עלו לאוניה "נוסה סניורה דה איודה" Nossa Senhora da Ajuda בינואר 1515 בנמל גואה שבהודו. האונייה, בפיקוד רב-החובל פרנסיסקו פריירה קוטיניו, הפליגה סביב כף התקווה הטובה, ועגנה בדרכה במוזמביק, סנט הלנה והאיים האזוריים. לפי אחד הדיווחים, הקרנף ניזון בעיקר מאורז במהלך ההפלגה שנמשכה כ-120 ימים – מסע קצר ומהיר יחסית לתקופה. הוא הגיע בריא ושלם לליסבון.

2560px-the_rhinoceros_28nga_1964-8-69729_enhanced

הקרנף עורר עניין עצום בכל רחבי אירופה של תקופת הרנסנס, בין השאר מפני שהחיה הופיעה בתיאורים קדומים, ונחשבה דמיונית. תיאור וסקיצה של הקרנף הגיעו לאמן הגרמני אלברכט דירר (Albrecht Dürer) , ואף על פי שלא ראה אותו מעולם בפועל, יצר בשנת 1515 איור בטכניקה של חיתוך עץ של של הקרנף. האיור היה אחד הראשונים שהופץ באמצעות טכנולוגיה חדישה: הדפוס. הקרנף של דירר הפך לאחר הדימויים הפופולריים ביותר באירופה והוא מוכר עד ימינו, למרות שאינו מדויק מבחינה זואולוגית. הקרנף הוחזק תקופת מה בביבר של המלך מנואל הראשון, שהחליט לשלוח אותו לאפיפיור ברומא. המסע הימי השני של הקרנף לא עלה יפה, והאונייה שבה הובל טבעה בסערה סמוך ללה-ספציה.

חתולי ים

crew_of_the_sailing_vessel_clan_macpherson_taken_on_deck2c_puget_sound_port2c_washington2c_ca_1904_28hester_19829

לצד הסאגות ההיסטוריות הגדולות של מלחמה, כיבוש והגירה, מילאו בעלי חיים תפקיד צנוע יותר של חיות מחמד, ויותר מכך של קמע וסמל, שתרם למורל ורוח הצוות על הסיפון. חוקרת פינית בשם סארי מאנפה (Mäenpää) נדרשה לנושא לאחר שהבחינה בכך שמאות תמונות "רשמיות" של צוותי אניות, בעיקר אוניות מפרש של המאה ה 19 וראשית המאה ה 20 כללו כלבים וחתולים. לעומת התיעוד הויזואלי הרב, אין להם כמעט תיעוד בכתב. במאמר שכתבה על הנושא היא מניחה שבחברה הימית ההיררכית והנוקשה, וכמובן הגברית, כל גילוי של רגש וחולשה לא התקבל בעין יפה. היסטוריונים שכתבו על חיי הים דאגו לשמור על התדמית הזאת. המוצא היחיד והמקובל להפגנת חיבה ורגש היו חיות המחמד. המלחים, היא מציינת, לא הסתירו את חיות המחמד שלהם, להפך, הם התגאו בהן וביחס המצוין שקיבלו, בטיפוח ופינוק מופרזים לעתים, כראוי אולי לפודלים פריזאיים ולא לציידי עכברים נוקשים על פני שבעת הימים. הטיפול בחיות מחמד כמו כלבים וחתולים היה מקובל ולא עמד בסתירה לתרבות הימית המחוספסת והקשוחה. מבין יומנים ותיאורים שבכל זאת נותרו היא מביאה את סיפורו של חתול פרסי בשם קירי, באניית מפרש בשם "פרמה" שבעליו כותב עליו כך: "קירי טיפס בסולם הדרגות באנייה עד לפיסגה, ומילתו הייתה חוק. הוא עמד בראש גן החיות הקטן שהיה באנייה וכלל שני חזירים, כמה ארנבים, כלב ועוד חתול. כל בוקר רדף אחרי החזירים שבאו לבקש אוכל במטבח. הוא נהג לנמנם בכובעו של הקפטן. אני בטוח שאם היה נופל לים, המלחים היו מורידים סירת הצלה לחלצו, בכל מזג אוויר."

simon-cover

בצי הבריטי כלבים וחתולי מחמד היו כמעט עניין שבשגרה. בצבא הבריטי עוטרו כלבים לא מעטים במדליות על שירותם בתפקידי חילוץ, גישוש וכדומה  – אבל רק חתול אחד: החתול סיימון מאונית הוד מלכותו אמתיסט. בשנת 1949 נלכדה האנייה במעלה נהר היאנג צה, במהלך מלחמת האזרחים בסין. נראה שבמיוחד עבורו הומצאה מדלייה מיוחדת, מדליית דיקין, לציון תרומתו לחיסול מכת עכברושים באנייה למרות פציעות מהן סבל, ושמירה על מורל הצוות.

convoy_cat

החתול קונבוי ( Convoy ) מהאנייה "הרמיוני", המופיע כאן בצילום בערסל שנבנה במיוחד עבורו, אבד בים עם 87 אנשי צוות כשהאנייה טובעה ע"י צוללת גרמנית ב-1942. לעומתו, נודע לתהילה החתול שכנויו Unsinkable Sam. שמו המקורי היה אוסקר, והוא היה חתול המחמד על סיפון אניית המערכה הגרמנית ביסמארק. כאשר הוטבעה ב-1941 ניצלו רק 116 אנשי צוות מתוך 2200, וגם החתול. האנייה שמשתה את הניצולים,  "קוזאק", טובעה בעצמה כעבור מספר חודשים. 159 אנשי צוות טבעו, אבל החתול ניצל שוב, והובא, לאחר שהות בגיברלטר, לאנייה "ארק רויאל", שטובעה בנובמבר של אותה שנה. החתול השתמש בעוד אחת מתשע הנשמות שלו וניצל שוב. הפעם הוחלט לתת לו תפקיד יבשתי כלוכד עכברים בבית המושל בגיברלטר. מאוחר יותר הוחזר לאנגליה ובילה את שארית ימיו ב"בית המלחים" בלונדון.

winston_churchill_stops_27blackie272c_ship27s_cat_of_hms_prince_of_wales2c_crossing_over_to_a_us_destroyer_during_the_atlantic_conference2c_august_1941-_h12756

catונסיים בסיפור משלנו, ודאי אחד מני רבים, שהביא רב חובל הלל ירקוני מפיהם של רב חובל יעקב פינקלשטיין, צביקה פלוטניק ואורי בינדל. בשנות החמישים, עם פתיחת קו ישראל-אמריקה, פנה אמודאי שעבד בנמל חיפה אל הימאי צביקה פלוטניק בבקשה לבקר קרובת משפחה קשישה בניו יורק ולמסור לה דרישת שלום ממנו. כשהגיעו לניו-יורק יצא צביקה בלווית שני ימאים נוספים לבקר את הקשישה, ובסיום הביקור ביקשה מהם בקשה גדולה: לקחת אתם לקרוב המשפחה שבארץ הקודש את כלב הקוקר ספניאל שלה, שהטיפול בו היה לה קשה בזקנתה. החברים הסכימו. לא במפתיע, הנמען בחיפה סירב לקבל את התשורה, אבל הכלב התחבב בינתיים על אנשי הצוות, שהעניקו לו את השם ויסקי. ויסקי הפך דמות מוכרת בנמל חיפה, ליווה את צביקה כשעבר לאניות אחרות ונהג לרדת לחוף בעצמו, ואם הייתה האנייה מחוץ לנמל, תפס טרמפ על סירת השירות. הוא גם חזר מחופשת החוף באותה דרך. ב- 1959, האנייה "גלילה" הפליגה לראשונה לאגמים הגדולים. רב החובל יעקב פינקלשטיין, וולטר מיכאליס חובל ראשון, איתי בארי חובל שני, אורי בינדל חובל שלישי, צביקה פלוטניק רב שמנים – והכלב ויסקי. האנייה עמדה להפליג מנמל שיקאגו, אבל ויסקי נעדר. הצוות כולו היה מוטרד ונרגן כי לא רצה להפליג בלעדיו. בניסיון נואש פנה צביקה לאנייה סקנדינבית שעמדה באותו הרציף ונהגה לפקוד את חיפה וביקש לקחת את הכלב אם וכאשר יחזור, ולשחרר אותו בחיפה. והוא כבר ימצא את דרכו בחזרה. הנתב כבר עלה לגשר, אנשי החוף ממתינים לשחרר את החבלים, וברגע האחרון מציע החובל שלישי לצפור צפירה ארוכה בצופר האנייה. כך עשו. כעבור רגע נראה ויסקי דוהר על הרציף ועולה במהירות על כבש האנייה. מלווה במחיאות כפיים סוערות של האנשים על החוף, הפליגה "גלילה" לדרכה.

 

 

מודעות פרסומת

תגובה אחת על “זאבי ים וחתולי סיפון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s