מ/ר חיים צוקר

האנרכיסט המושלם

חיים צוקר

אט-אט הם נפרדים מאתנו, יוצאים להפלגתם האחרונה: הימאים הראשונים, אלה שבמו ידיהם הקימו את הספנות הישראלית, התנסו בחבלי הלידה שלה וזכו גם לראות אותה בימי הזוהר היפים שלה. בפברואר 2020 הלך לעולמו מכונאי ראשי חיים צוקר, איש רב-עלילות ודמות חד-פעמית, שמעטים הכירו היטב, אף שהחזיק בתפקידים בכירים והותיר את חותמו על הענף במהלך עשרות שנים של פעילות.

צוקר נולד ב-1925 בגרמניה אך גדל על הגבול הפולני ותיאר את עצמו כ"פולני" בהמשך חייו. הוא עלה ארצה ב-1935, וכבר בגיל 16 התגייס לצבא הבריטי. במהלך המלחמה שירת על בין השאר כנער סיפון על מיכלית בריטית בשם "ריפסט", ושם כנראה דבק בו החיידק הימי. בשובו ארצה שמע, עם רבים וטובים, על הקמת צים ורכישת האנייה הראשונה, "קדמה", וכך הגיע לתור הארוך במסדרונות החברה כדי להתמודד על תפקיד באונייה. לאחר תלאות ביורוקרטיות שעליהן סיפר בהומור בזיכרונותיו, התקבל לעבודה כאיש צוות זוטר.  

"את הקריירה הימית שלי התחלתי במחלקת הסיפון", כתב בזיכרונותיו, אבל אז "התמוטט עלי עולמי" – התברר לו שהוא קצר רואי ולא יוכל להתקדם לתפקיד מלח כשיר. זה קרה כאשר ההגאי הקשיש מסלוניקי ביקש ממנו להחזיק בהגה הקדמה, והתברר שאינו רואה בבירור את הספרות על לוח המצפן. מכאן קצרה הייתה הדרך אל חדר המכונה ואל טיפוס בסולם הדרגות, מלמטה – כלומר, העבודה המפרכת והמסוכנת של מסיק באוניות קיטור עתיקות – ועד לדרגת מכונאי ראשי, השני לקפטן בהיררכיה הימית המסורתית. מכונאים ראשיים אולי לא זכו לעמוד באור הזרקורים וליהנות מן ההילה שאפפה רבי חובלים, אבל לשום איש ים לא היה מעולם ספק בחשיבות התואר הזה.

הקריירה של צוקר לא התנהלה על מי מנוחות מקצועיים. רחוק מכך. הוא עבר הרפתקאות ימיות בתנאים קשים על הגרוטאות שהרכיבו את צי הסוחר הישראלי בראשית ימיו (ולמרות זאת, שמר להן חיבה רבה) ועליהן סיפר בנוסטלגיה הומוריסטית בספר זיכרונותיו ״כל האמת ורק האמת״. בסוף הרשימה נביא כמה דפים מתוך הספר המלמדים התקופה ועל האיש.  

״חריג מטבע ברייתו״

להרפתקאות הימיות נוספה ההרפתקה הגדולה של שביתת הימאים של 1951. חיים צוקר היה ממנהיגי אותה שביתה. אבל אפילו בקבוצה נחשונית ויוצאת דופן זאת, שיצאה למאבק נגד הממסד וההסתדרות הכל יכולים, צוקר היה יוצא דופן. הנה דוגמה, מתוך ספרו של נמרוד אשל, ״שביתת הימאים״ (עם עובד/ אופקים, 1994):

״ביום א׳ 4.5.51 נפתח הכינוס. שלושים ושלושה נציגים מתוך השלושים וארבעה שנבחרו נכחו בפתיחה. הציר השלושים וארבעה, חיים צוקר, לא הגיע. אונייתו התעכבה בנמל טרייאסט. הוא ביקש לשוב ארצה באונייה אחרת, אבל הנהלת ״שהם״ סירבה להעניק לו נסיעה חופשית. בהעדר דמי נסיעה, הגיע חיים לחיפה כנוסע-סמוי, נעצר, נחקר, שוחרר בערבות והופיע באולם בית יורדי-ים באיחור של יום, לקול תשואות הצירים.״

ככל שהסלים העימות בין אנשי מפא״י וההסתדרות, בראשם יוסף אלמוגי, לבין הימאים שסירבו לקבל את מרותה של ההסתדרות, נדחקו השובתים לצעדים קשים יותר. השיא כידוע היה גיוס בכפייה של השובתים, כולם לוחמי עבר במחתרות ובמלחמת העצמאות, לצה״ל, כאמצעי נואש לדיכוי ההתארגנות של הימאים. כאשר נודע על גיוס ההנהגה היה זה צוקר – לפי נמרוד אשל – שהציע להרחיב את השביתה, מישראל בלבד, לכל האוניות הישראליות, בכל הנמלים. וכך היה. אשל ממשיך וכותב, בהומור מסוים, על הגיוס: ״אחרי שנחטפנו לעבודת הצבא, החלטנו לא לשתף פעולה…משהו כמו החייל האמיץ שווייק. רק חיים צוקר, חריג מטבע ברייתו, ניצל קשרים מתקופת שירותו בצבא הבריטי, עזב אותנו ו״ערק״ לצנחנים.״

לאחר השביתה, שרבות נכתב אודותיה ואשר הותירה חותמה על ישראל הצעירה, המשיך צוקר להפליג שנים ארוכות על אוניות צים, אבל לא זנח את פעילותו הציבורית והפוליטית. דבריו, שנותרו בפרוטוקולים של דיוני האיגוד ובגליונות "הימאי הישראלי", הם חלק מעולם נשכח של מאבקים לוהטים שמעטים מכירים וזוכרים. אפשר להתרשם שהאנרגיה והלהט, האומץ לומר תמיד את האמת שלו גם כשאינה פופולרית, לא התרככו עם השנים. ב-1959, כמזכיר חטיבת הקצינים באיגוד, אמר: "לא נכנסתי לתפקידי עם אשליות. ידוע לי שמאז השביתה הגדולה שלנו לא נשתנו פני הדברים באופן עקרוני. אך אמרתי לעצמי שעלי להכנס לעבי הקורה ולנסות לעשות את אשר ניתן להעשות."

צוקר המשיך להיות אופוזיציונר נצחי ומיליטנטי גם כאשר התהדר איגוד הימאים בהישגים רבים, ומאידך ניסה להטיל משמעת על חבריו; בהגיבו על מקרים כאלה אמר צוקר: "נראה מה מתרחש כאן: כלפי מטה – עם השוט ביד, כלפי מעלה – תרשו לי לומר – עם הלשון". ועוד מפניני לשונו, לאחר שנחתם חוזה משופר עם הימאים בראשית שנות השישים: "אוי לנו מידידינו והלוואי והיו לנו קצת יותר שונאים…אמש עמדו כאן כל הידידים שלנו, וידרא, יחיאלי, (מנהלי צים) משרד התחבורה…אנו לא סתם איגוד מקצועי כמו בכל ארץ העוסק בענייני משכורת. הרי משכורת זה עניין גועלי, אנו איגוד הרואה את התמונה הכללית…לפני עשר שנים התנהל איגוד זה בחסות "ממשל צבאי". מינו לו מושל צבאי וה"נייטיבס" במידה והיו קוויזלינגים, שיתפו פעולה…עתה אין פוחדים יותר. כי איגוד זה, שהיה מהראשונים שלחמו למען עצמאותו וזכותו לנהל את ענייניו ולקבוע את גורלו…עתה… מעניקים לו משהו כדי שחבריו יהיו ילדים טובים."

תמונה מתוך "הימאי הישראלי", 1962. צוקר משמאל

למרות היותו המצליף חד הלשון של עמיתיו, מונה למזכיר איגוד הימאים (לצעירים שאינם בקיאים במינוחים של פעם: "מזכיר" הוא התפקיד הבכיר ורב העוצמה ביותר בארגון) באחת מתקופות השיא שלו, כארגון מייצג של אלפי ימאים ישראליים. בהמשך מונה למנהל אגף כוח אדם ימי בחברת צים, עוד תפקיד בכיר ורב השפעה. בכל תפקידיו בלטה היושרה העמוקה שלו, והתנגדותו הנחרצת לכל סוג של משוא פנים, פרוטקציה ויחסים מיוחדים. היושרה שלו לא בהכרח קנתה לו אוהדים כאמור, אבל עמוד השדרה המוסרי של צוקר היה בבחינת "מן הידועות" בענף התוסס והפעלתני של ימי הזוהר של הצי. הוא עמד בקשר עם ארגונים בינלאומיים מקבילים כמו ה-ITF – ארגון עובדי התחבורה הבינלאומי – והפך למומחה בתחום יחסי העבודה בענף.

תמונה מתוך "הימאי הישראלי", 1962. צוקר משמאל.
הכיתוב המקורי: ח. צוקר – "הקצין לא קובע, אותו יזרקו לכלבים."

לאחר הפוגה קצרה מענף הספנות שבה שימש כמנהל אתר הקידוח באבו רודס חזר לתפקידי מפתח, וליווה בדאגה ובהשלמה את התמורות בענף. ב-1987, כמנכ"ל איגוד חברות הספנות, הציג תמונה פסימית בדיון בועדת הכנסת: "נושא הספנות לא נמצאת על סדר היום הלאומי. אין לו שום עדיפות. צריך לטפל בנושא מבעוד מועד, להגיע לקונסנסוס של עובדים, מעסיקים והגופים הממלכתיים שעוסקים בנושא. בהעדר קונסנסוס, תהיה הדרדרות. הספנות הישראלית היא חלק מהספנות המערבית הנתונה במשבר. אם לא תהיה תשובה לבעית הספנות המערבית, אני צופה שחורות."

צוקר (שלישי מימין) עם אנשי הנהלת צים בפרידה מיהודה רתם, 1983

לאחר פרישתו לגימלאות חי צוקר בצניעות בביתו בחיפה, ונותר חד וחריף כתמיד, ולעתים ביטא את דעותיו במכתבים לעיתונות. עם לכתו של צוקר נעלם מהנוף עוד אחד מענקי הדור של הספנות הישראלית.

מסגרת: יוחנן כהאן על חיים צוקר: "אנרכיסט מושלם, והאיש הכי ישר"

יוחנן  כַּהַן בשנות הארבעים. תמונה מתוך ספרו של נמרוד אשל "שביתת הימאים"

רב-חובל ועו"ד יוחנן  כַּהַן היה חבר קרוב של חיים צוקר ז"ל מאז שנות הארבעים של המאה הקודמת, או "כמעט מאה שנה", כפי שהוא אומר בחיוך. המטען פנה אליו על מנת שיאיר פינות פחות מוכרות בדמותו של צוקר ז"ל, והוא נענה ברצון. ידידותם החלה לפני קום המדינה, התחשלה בעת שביתת הימאים בה היו שניהם נציגים של ציבור בימאים, והמשיכה לאורך עשרות שנים שבהם מילאו שניהם תפקידים בכירים הענף הספנות: כהאן היה, בין השאר, מזכיר חברת צים וראש רספ״ן. צוקר היה מזכיר איגוד הימאים, ראש אגף כוח אדם ימי בצים ומנכ״ל איגוד חברות הספנות.

"חיים היה לדעתי האנרכיסט מושלם. לא הכרתי ולא מכיר אדם ישר ממנו. אדם שהולך אחרי המצפון שלו," אומר כהאן. הוא מתאר אדם בעל דעות מוצקות, שבהן החזיק בלי פשרות ומתוך דבקות מוחלטת. אבל יחד עם זאת, "הגינות הייתה אצלו לפני הכל. אדם בעל יושרה בלתי רגילה." צוקר החזיק באידיאולוגיות נחרצות – הוא היה סוציאליסט נלהב ותמך בזכויות עובדים כל ימיו, ובכל תפקידיו. כמזכיר איגוד הימאים, אומר כהאן, לא היה צוקר אהוד במיוחד – "כי תמיד אמר להם את האמת." היושרה שלו הייתה טוטאלית. לא הייתה אצלו פרוטקציה. היושרה שלו הייתה הכוח שלו״. כשהיה מנכ״ל איגוד חברות הספנות, היו שראו בכך מעבר לצד השני של המתרס – אולם צוקר לא ראה זאת כך, כי גם בתפקיד זה המשיך לדאוג לרווחתם וזכויותיהם של אנשי הים.

 כַּהַן מתאר אדם שהרבה לקרוא, בעיקר ספרי הגות פוליטית ועל ההיסטוריה של המזרח התיכון. הוא העריץ במיוחד את הפילוסופית חנה ארדנט. " על פוליטיקה הסכמנו לא להתווכח. הוא היה חבר טוב. לשבת אתו היה תמיד מעניין.  אדם מדהים!" מסכם  כַּהַן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s