הסופרקרגו ומלך זולו

נתנאל אייזקס, הרפתקן יהודי-אנגלי צעיר, הפליג בתחילת המאה ה-19 לאפריקה, ומילא תפקיד משמעותי, אך נשכח, בהיסטוריה המודרנית של דרום אפריקה. סיפורו קשור בעקיפין לספנות הישראלית המודרנית.

"סופרקרגו." האם יש מישהו מוותיקי הצי או ענף הספנות שעדיין מכיר את המושג הזה? אולי אפילו הכיר אישית מישהו שנשא בתואר "סופרקרגו"? ספק רב. התואר והתפקיד נעלמו בהדרגה מעולם הספנות כבר בראשית המאה העשרים, ונותרו רק מעטים שנשאו בו. אבל היו ימים שבהם היה זה תפקיד שכיח, מכובד ודי חשוב בסחר הימי. הסופרקרגו היה נציגו של הסוחר או בעל האנייה – לעתים היה מדובר באותו אדם – על סיפון האנייה. הסופרקרגו יצא למסעות ארוכים, ונודע לו בעידן המפרשים תפקיד מסחרי חיוני, לא פעם שני בחשיבותו רק לקפטן. לא אחת נסגרו עסקאות הובלה בנמל שבו עגנה האנייה, רחוק מנמל הבית, בלי תכנון לוגיסטי ארוך טווח ובהחלטה זריזה. כל אלה היו בידיו של הסופרקרגו.

הסיפור שנביא הפעם עוסק בסופרקרגו בשם נתנאל אייזקס, צעיר יהודי יליד אנגליה, בעל רוח הרפתקנית נועזת, שמילא תפקיד משמעותי בהיסטוריה המודרנית של דרום אפריקה. ויש לכך אפילו קשר עקיף לספנות הישראלית המודרנית – אבל הבה נתחיל בהתחלה.

החבר של נפוליאון

נתנאל אייזקס נולד למשפחה יהודית אמידה בעיר קנטרברי. אביו היה סוחר ואמו הייתה בת למשפחת סוחרים אמידה בשם סלומון. אביו של אייזקס נפטר ב-1822, ואייזקס הצעיר נסע אל דודו מצד אמו, שאול סולומון, שהקים עסק מצליח של סחר ימי באי סנט-הלנה. סנט-הלנה, נזכיר, הנו אי בלב האוקיינוס האטלנטי שאליו הוגלה נפוליאון אחרי תבוסתו בווטרלו. הדוד העשיר, שאול סולומון, תואר כ"חברו היחיד" של המנהיג הצרפתי הגולה על האי, שעל חופיו סיים את חייו. סנט הלנה היה בעידן המפרשים נמל מעבר חשוב, ועגנו בו מאות אניות בכל שנה, בדרך מאירופה לאפריקה והודו ובחזרה.

אייזקס הצעיר לא קורץ מחומר של פקידים ולבלרים, ותיעב את הג'ובים המשרדיים שתכנן לו דודו המכובד. הוא הצליח לשכנע את הדוד שיתיר לו לעלות לאחת האניות שנשאו את הסחורות שלו, כאמור בתפקיד סופרקרגו, נציג הסוחר. אחרי אכזבה ראשונית (האנייה שעליה יצא חזרה לנמל הבית מיד עקב דליפה) עלה על אניית מפרש דו-תרנית מטיפוס בריג בשם "מרי", כסופרקרגו. אייזקס התעקש לצאת הימה דווקא על סיפונה של "מרי", מפני שהתיידד עם רב-החובל הצעיר של האנייה, הלויטננט קינג. גם הוא, אגב, יהודי. שניהם היו הרפתקנים בנשמה, ואפשר לנחש ששמירת האינטרס המסחרי של הדוד הייתה רק שיקול משני: נתנאל אייזקס עמד לנסות ולהגשים את מה שראה כייעודו האמתי – להפוך למגלה עולם.

הם יצאו לדרך ב-28 ביולי 1825, והפליגו לאפריקה. את המטען שלהם פרקו בקייפטאון. לקינג, הקפטן כבר היה ותק מסוים באזור. שנתיים לפני כן הפליג לנטאל, כיום נטאל-סוואזילנד, האזור המזרחי של דרום אפריקה (ששמו ניתן לו מפני שואסקו-דה-גאמה, האירופי הראשון שחלף באזור, ראה את חופיו בחג המולד הקרוי "נטאל" בפורטוגזית.) קינג הותיר בחוף משלחת אירופית מסחרית – שני אנשים, ליתר דיוק – ורצה לחזור ולחפש אותם, שכן במשך כמעט שנתיים לא נוצר עמם קשר. מלבד זאת טיפח תקוות לערוך סחר עם הילידים באזור נטאל, לקבל הרשאה מלכותית מסוג כלשהו על האזור, להפוך למושל שלו וכיוצא באלה.

ניצולים בארץ הזולו

אנייה טרופה על חוף נטאל. זאת איננה ה"מרי".

אנייה טרופה על חוף נטאל. זאת איננה ה"מרי".

שני אנשי המשלחת האבודה שהאנייה "מרי" יצאה לחפש היו בריטים בשם פיירוול ופין, והם יצאו למסע אל פנים הארץ כדי לנסות ולפגוש את המלך שאקה, מנהיגם האגדי של בני שבט הזולו, ששום אירופי טרם פגש. אנחנו שמענו אמנם בילדותנו על לובנגולו מלך זולו, אבל למען האמת ההיסטורית, לובנגולו היה מלך שבט המטאבלה, כפי שאכן אומרת כותרת המשנה של ספר הילדים הקלאסי של נחום גוטמן ("אבי עם המטאבולו אשר בהרי בולאוויה"). שאקה היה אחד המנהיגים האפריקאים החשובים בהיסטוריה: הוא נחשב למי שאיחד את שבטי הזולו, השתלט על שטחים חדשים ויצר ישות מדינית רבת-עצמה בדרום אפריקה, שהשתרעה על פני סוואזילנד, זימבבואה וחלקים גדולים מדרום אפריקה של ימינו.

"מרי" הפליגה מקייפטאון באוגוסט 1825 לאורך חופי דרום אפריקה, והגיעה בתום מסע לא קל אל מפרץ אלגואה, שם הצטייד צוותה לקראת מסע החיפושים הצפוי בפנים הארץ. בספטמבר יצאה שוב להפלגה והגיעה לאזור פורט נטאל, היא דרבן של ימינו. וכאן החלו העניינים להשתבש.

האזור היה עדיין ארץ לא נודעת, וכל אנייה שהגיעה לאזור שימשה גם נציגה של האדמירלות הבריטית לצורכי מיפוי, סימון ודיווח על מכשולי הניווט באזור. קינג, במסעו הקודם, מיפה שרטון חולי סמוך לחוף. "מרי" נשארה במרחק בטוח מהחוף, והלווייתנית – סירת המפרש הרב-משימתית שעל הסיפון – הורדה הימה כדי לבדוק אפשרויות עגינה. אולם הסירה נקלעה לגלי חוף גבוהים ובקושי נחלצה. התפתחה סערה שהלכה והחמירה. בקושי רב הועלתה הסירה בחזרה לסיפון, וכעת נקלעה ה"מרי" למצוקה של ממש עקב מזג האוויר. בהחלטה שהתבררה כמוטעית החליט רב-החובל לנסות לחצות את השרטון כדי להגיע למעגן, והתוצאה הייתה הרסנית. הספינה נתקעה על השרטון, ואנשי הצוות הבינו שהם חייבים לנטוש אותה, לרדת לסירות ולהגיע לחוף. החשש מפני הילידים התוקפניים והמאיימים ריחף על ראשיהם. אולם מזג האוויר לא הותיר להם ברירה, ולאחר שאחת הסירות התרסקה הצליחו אנשי הצוות להגיע לחוף. שם מצאו הניצולים את המחנה שהקימו פיירוול ופין, ובו כמה ילידים, לא מאיימים בעליל, ולמעשה עלובים למדי, שנותרו מאחור שעה שהמשלחת העיקרית יצאה אל פנים הארץ.

אף שאנשי הצוות לא התרסקו על אי בודד, אלא על הפינה הדרומית של יבשת אפריקה האדירה, מצבם לא היה שונה מכל רובינזון קרוזו: בלי אנייה, בלי דרך להזעיק עזרה ועם אתגרי ההישרדות באזור פראי. בניגוד לשני הידידים ההרפתקנים שלנו, רוב אנשי הצוות של ה"מרי" לא היו מעוניינים במסעות גילויים בארץ לא נודעת. בשוך הסערה החליטו חלקם להפליג בסירה שעמה הגיעו לחוף בחזרה לנמל האחרון שממנו באו, אלגואה ביי, מערבה משם על החוף הדרום אפריקאי – מסע מסוכן למדי שהוכתר בהצלחה. מאחור נותרו אייזקס, קינג, וארבעה מאנשי הצוות, אחד מהם בונה סירות בשם האטון. הם עמלו קשה כדי להפוך את הסירה הנוספת, שהתרסקה כמעט לשבבים, ראויה להפלגה, באמצעות קורות עץ שחילצו מן האנייה הטרופה וענפי עצים מקומיים.

המאמץ הזה עתיד היה להימשך כשלוש שנים. אייזקס וקינג החליטו לצאת בינתיים למסע גילויים בפנים הארץ. כך, בלי תכנון מוקדם, הפך המסע הימי של נתנאל אייזקס, אז עוד לא בן 18, למסע יבשתי שנמשך בסופו של דבר כשבע שנים, ובמהלכו חי בקרב המקומיים ורכש את אמונו של המלך הגדול שאקה, מנהיג בני הזולו. הוא למד את שפת הזולו ושלט בה היטב, למד מקרוב את אורחותיהם והשתתף בפוליטיקה המקומית. על עלילותיו בארץ הזולו לא נאריך כאן, ומי שמעוניין יוכל לקרוא על כך בספר שכתב, ומחקרים שנכתבו על אודותיו.

האמון שנתן המלך שאקה באייזקס הגיע לידי כך שהוא מונה ב-1828 ל"אינדונה אינקולה", תואר שמשמעותו מושל חבל נטאל ובעל אדמות רבות באזור. אבל כל זה הסתיים באחת כאשר אחיו-למחצה של המלך התנקש בו בסוף אותה שנה. ואייזקס חשש שבמאזן הכוחות החדש מצבו אינו איתן כבעבר. ב-1831, כאשר לדבריו הגיעו לאוזניו שמועות על מזימה לחסל את הלבנים המעטים שהיו באזור, עזב את חבל נטאל.

travelsandadven00isaagoog_0010

הספר והמחלוקת

כמו בשירו של אלתרמן על הנוסע הגדול בנימין מטודלה, "ובשובו מדרכיו הוא ישב/ומיד נוצתו החלה/חיש לכתוב את קורות מסעיו/עלי ספר, מילה בסלע." אייזקס פרסם את קורות מסעיו בספרו הגדול, בשני כרכים, "מסעות והרפתקאות במזרח אפריקה" ( Travels and Adventures in Eastern Africa ). זהו ספר עתיר חשיבות. כל המחקרים הגדולים והמקיפים שנכתבו לאורך השנים על תולדות עמי האזור, בין אם היסטוריים, אנתרופולגיים או אחרים, הסתמכו במידה כזאת או אחרת על הספר הזה. עמי הזולו לא הותירו אחריהם היסטוריה כתובה, וספרו של אייזקס היה דיווח מפורט ומקיף ראשון מסוגו של עולם בלתי ידוע לקוראים אירופיים.

הספר זכה לפופולריות ניכרת. יחד עם זאת לספר הייתה מטרה פוליטית – לשכנע את הכתר הבריטי לספח את האזור ולהפכו לחלק מן האימפריה. כמובן שאייזקס קיווה לקבל תפקיד רשמי, שטחים ורכוש במסגרת הזאת. הצגת הילידים באור שלילי, כפראים ברוטליים, עשוייה הייתה להוות טיעון בעד מעורבות צבאית של הבריטים בנאטאל. משום כך בשנים האחרונות העלו כמה חוקרים ספקות לגבי מידת הדיוק והנאמנות לפרטים של אייזקס. חוקר בשם דן וויילי טוען שאייזקס הגזים והפריז בתיאורי האכזריות הברוטלית וצמאון הדם של המלך שאקה, מתוך מטרה פשוטה – להפוך את ספרו לסנסציוני ופופולרי יותר, ולקדם את מטרותיו האישיות. וויילי גם פרסם מכתב שבו מייעץ אייזקס לאחד מעמיתיו הלבנים, פלין, לעשות בדיוק כך על מנת לקדם את הספר שעמד גם הוא לפרסם. הבעייה היא שאייזקס הוא במקרים רבים המקור ההיסטורי היחיד, להוציא "היסטוריה אוראלית", זאת שעברה מדור לדור דרך מספרי-סיפורים שבטיים, והיא נושא מחקר מעניין לכשעצמו אבל לא מקור היסטורי מהימן.

חוקרים אחרים מגנים על אייזקס כעל מקור רב ערך ויחיד במינו, שממנו שאוב רוב הידע המתועד שלנו על המקום והתקופה הנדונים. בעידן המודרני הפך שאקה מלך הזולו לדמות מיתולגית, לאייקון רב-חשיבות, גם אם שנוי המחלוקת, של בני הזולו, במיוחד לאחר תום משטר האפרטהייד. סדרת טלוויזיה פופולרית נעשתה עליו והוקם פארק תיירותי על שמו. שאקה זולו הוא סמל רב חשיבות של ומקור לגאווה אצל בני הזולו – אבל רוב המידע שעל יסודותיו נבנה המיתוס של שאקה שאוב מספרו של נתנאל אייזקס.

20131019ShakaZulu

פסל של שאקה זולו בלונדון

עבור אייזקס, הספר לא השיג את מטרתו בטווח הקצר, והמעורבות הקולוניאלית בנטאל נדחתה עד 1843. הוא לא השיג את מה שקיווה לו, אבל לא אמר נואש. הוא יצא להרפתקאות נוספות, הפעם בסיירה ליאונה של ימינו, במערב אפריקה. הוא פיתח שם עסק משגשג של גידול ויצוא עמילן המופק מצמח בשם מרנטת הקנה (arrowroot) והיה גם בעל אניות. הטוויסט האחרון בעלילותיו קשור בסכסוך עם מושל בריטי בשם ארתור קנדי, שהגיע לאזור, והאשים את את אייזקס במעורבות בסחר עבדים, שנאסר על פי החוק הבריטי. המקורות חלוקים בשאלה אם היה ממש בהאשמות, אבל אייזקס שמע עליהן, ושב לאנגליה, אולי כדי להגן על עצמו מאשמה ועונש. קנדי תכנן לבוא בעקבותיו, אבל אנייתו טבעה בדרך, על מסמכי התביעה נגד אייזקס, והמקרה לא נידון מעולם בבית משפט. אייזקס פרש, שבע עלילות ועשיר למדי, וחי בליברפול. הוא מת ב-1872 באגרמונט שבמחוז צ'שייר. במפות ימיות ישנות של נטאל מופיע "כף נתנאל" הנקרא על שמו.

chart_of_port_natal2

מפה של פורט נטאל ששרטט חברו למסע של אייזקס, קפטן קינג.

 

דרום אפריקה, החבל הימי ונתנאל אייזקס

עבור הקהילה היהודית הקטנה שהחלה להתפתח בדרום אפריקה היה נתנאל אייזקס דמות מוכרת, ויחד עם בני משפחתו שאול אייזקס וסמואל אייזקס, הוא נחשה לאחד האבות המייסדים של הקהילה שהפכה עם השנים לאחת המבוססות והמצליחות בעולם.

בין השאר עסקו יהודים בני דרום אפריקה במסחר ימי וספנות, בהצלחה לא מבוטלת, ופיתחו מסורת של זיקה וחיבה גדולה לספנות. מאז שנות השלושים הייתה הקהילה היהודית של דרום אפריקה תורמת ותומכת מרכזית של יוזמות ימיות שונות בארץ ישראל. בין השאר הוקם בדרום אפריקה החבל הימי היהודי – jewish maritime league – שבגלגולו המקומי בארץ נודע כ"חבל הימי הישראלי", החי"ל, ארגון רב פעלים שבין השאר דחף להקמת בית הספר לקציני ים והיה בין בעלי מניות היסוד של חברת הספנות הלאומית, צים. לאורך שנים רבות היו יהודי דרום אפריקה תורמים מרכזיים לאגודות ימיות וחינוך ימי בארץ. כתב העת שהוציא הארגון, שנשא את השם "לים" (באנגלית) עסק באינטנסיביות רבה בעתידה הימי של מדינת ישראל הצעירה, שאחריה חבלי הקמתה עקבו בדאגה, אהבה והערצה. הגליון של שנת 1948 גדוש מאמרים ותמונות שעוסקים רובם ככולם בהתרגשות הגדולה של סימני הריבונות הישראלית שזה עתה נולדה בנמלי הים של המדינה, ומאמרים מלומדים על הקשר היהודי לים. אין פלא שאחד המאמרים עוסק בנתנאל אייזקס, הרפתקן ויורד ים יהודי, כמקור השראה ודמות מופת לאנשי ספנות יהודים לעתיד לבוא.

Pages from Ha-Yam-Oct-1948-Vol-II-No-3

מודעות פרסומת