גם מי שאינם דוברים גרמנית, כמוני למשל, ודאי מכירים כמה מילים אקראיות, כמו למשל "לופט" שפרושה אוויר, המופיעה בשמה של חברת התעופה הגרמנית, לופטהנזה, ובעוד צירופים שונים כמו לופטוואפה, חיל האוויר הגרמני, או לופטגשעפט, עסקי אוויר (או שזאת בכלל יידיש?). אבל מה פשר חלקו השני של השם – הנזה?
אני וודאי לא מחדש דבר לאיש – כל אחד יכול להציץ בוויקיפדיה – אם אסביר שמקור השם הוא בברית ערי ההנזה (Hanse) אשר, במובנה המצומצם ביותר, הייתה ברית בין סוחרים בערים העצמאיות של צפון גרמניה וסביב הים הבלטי בימי הביניים. אבל ההגדרה המילונית חוטאת להבנת ההיקף, העוצמה, ההישגים ובעיקר המורשת החיה שהותירה אחריה ברית ההנזה, ואשר חורגת הרבה מעבר לשמה של חברת התעופה הנודעת, ושל עוד לא מעט חברות, עסקים וארגונים המצמידים לעצמם את המילה "הנזה" כאייקון של מסורת ואיכות. הפרוש המקורי של המילה הנזה הוא בפשטות קבוצה או קהל, אבל כבר במאה ה-13 נתייחדה המשמעות לאנשי הסחר הימי של צפון אירופה, שבהם נעסוק כאן.
שחזור (לא לגמרי משכנע) של ספינה מסוג "קוג" שהייתה נפוצה בתקופת השיא של ברית ההנזה
כולנו נולדנו לתוך עולם של מדינות לאום, ולמציאות שבה הריבונות והסמכות נתונות בידיהן של ממשלות ומשטרים השולטים במדינה שיש לה דגל, המנון ושאר ירקות, ולרוב גם צבא ומשטרה כדי להשליט את הסמכויות הללו. אבל תארו לכם עולם שבו הכוח, ההשפעה והסמכות אינם קשורים בהכרח לדגל וזהות לאומית. חוקרים של מדע המדינה מתעמקים בעשורים האחרונים בהגדלת השפעתם של ארגונים על–לאומיים, חברות ענק, רשתות תקשורת ומערכי סחר שהשפעתם חורגת הרבה מעבר למדינה אחת. יש הטוענים שכוחן של ממשלות ומדינות לאום הולך יורד בהדרגה, ויתכן שהמודל המוכר לנו יוחלף בסופו של תהליך ארוך טווח בסוג של התארגנות פוליטית המבוסס על כלכלה וסחר – והם מצביעים על ברית ההנזה העתיקה כדוגמה אפשרית למערך פוליטי חלופי. יש המשתמשים בה כדוגמה מוקדמת לאיחוד האירופי והשוק האירופי. געגועים לעבר כלל–אירופי דמיוני גואים במיוחד במדינות הבלטיות של הגוש המזרחי לשעבר, החוקרות ומעלות על נס את עברן כחלק מברית ההנזה.
כל אלה הם דברים ברומו של עולם, אבל כדי לצבוע קצת את התיאור האקדמי הארוך ואולי מייגע, הנה פיסקה יפה שמצאתי בספר–רשת מאת יובל בן עמי, "הים והבקבוק":
[37]
שני טיפוסים ניצבו ביציאה מתחנת דלק על הכביש המהיר …הם אחזו שלט קרטון עליו רשומות היו בטוש האותיות HH. "אם אתה רוצה לנסוע צפונה בגרמניה, תמיד תכתוב HH – "הנזהשטאט" – ותראה שזה יעבוד.”
"מה זה הנזהשטאט?” שאלתי…
…למעשה יכלו הנגרים לומר: הנזה היא קסם.
עיר הנזה היא מקום שריחו ריח נזיד צדפות וצלופח מעושן, שאבני רחובותיו לחות מגשם טרי שבטריים – זה שענניו נולדו זה עתה מן הים. ראיתי את ערפילי הצפון הללו מתגנבים לסמטאות קלופות הטיח בשטרלזונד וויסמאר שבמזרח גרמניה. שמעתי צלצול תרנים באגנה של גדיניה הפולנית וצלצול מצופים מעבר לשובר הגלים שלה. אלה הן היפות בערי העולם: אלה שעלו מן הים הצפוני והקר כאפרודיטה נורדית.
הנזה: צלצול פעמונים לילי. הנזה: לחם שחור, סרדין ובצל, מלפפון חמוץ.
הנזה: מחסני עץ ענקיים על קו המים בברגן, מסגרת קצפתית סביב חלון קומה עליונה הניבט על רחוב גדנסקאי…
ועדיין תלויה ועומדת השאלה – מה זאת בכלל ברית ההנזה. על כך דנים ומתווכחים חוקרים ומלומדים כבר עשרות שנים, ולרוב נאנחים ומשיבים: "זה מסובך". חוקר חשוב בשם פון ברנדט השווה אותה לחסר–חוליות ימי: גוף חזק מאוד ועם זאת נזיל, גמיש ומשתנה ללא הרף. מקובל היום (נכון ל-2012) לומר שההנזה היתה ארגון של סוחרים דוברי גרמנית שעסקו בסחר ימי, ובו בזמן התארגנות של ערים, שבה היו הסוחרים הללו אזרחים. השתתפות הערים הייתה רק שנייה בחשיבותה לחברות האישית של הסוחרים בברית. סוחר יכול היה להפסיק את חברותו בברית ההנזה והדבר אכן נעשה לעתים. המניע המרכזי להצטרף לברית היה רווח – וככל הנראה, החברות הייתה רווחית מאוד, כי ברית ההנזה הוסיפה להתקיים כמעט חמש מאות שנה, גם אם שיאי זוהרה והשפעתה נמשכו פחות מכך. ברית ההנזה לא דמתה להתארגנויות פוליטיות אחרות שנפוצו בימי הביניים, לא לגילדות המפורסמות ולא לשום מקבילה בעולם המוסלמי והים התיכוני: היא הייתה יצור מוזר וייחודי.
כאמור, היו אלה אנשי סחר החוץ שהקימו את הברית, ראשית כל לצורך הגנה עצמית בעת מסעות בטריטוריות רחוקות, ובהמשך כדי להבטיח זכויות סחר והגנה במדינות זרות. סוחרים אלה הקימו מעין "מושבות" שנקראו kontore בערי סחר חשובות כמו לונדון, נובגורוד שברוסיה, ברוז' שבבלגיה וברגן בנורווגיה. הם הותירו חותם בכל מקום בו שהו. בלונדון נקרא האזור מוקף החומה בו בו גרו סוחרי ההנזה "the steelyard" בגרמנית Stalhof על גדות התמזה, במרכז הסיטי של לונדון בימינו. הצייר הנודע הנס הולביין צייר סדרת פורטרטים של הסוחרים הגרמניים שישבו בלונדון, ציורי מופת המעניקים מימד חזותי ופנים אנושיות לדמויות ההיסטוריות שבהן מדובר.
העיר לובק ב-1641
"נמל הבית" של הברית בתקופת עלייתה הייתה העיר הגרמנית לובק, שאינה עיר נמל כלל, אבל אין לטעות – הברית עסקה קודם כל ומעל לכל בסחר ימי (כולל נהרות אירופה הגדולים). בהכללה, הורכב הסחר מחומרי גלם וסחורות כמו פרוות, שעווה, עץ, חיטה ודגים (הרינג ודג קוד מיובש) שהגיעו מצפון וממזרח, תמורת מוצרים מוגמרים וסחורות יוקרה ומותרות מהמערב ומהים התיכון – טקסטילים, משי, תבלינים, בירה ויין, מלח ודשן.
הכל אישי
אולי יש להקדים ולומר שתנאי היסוד לעליית הסחר בים הצפוני והבלטי הייתה, לדעתם של כמה חוקרים, תולדה של שינוי אקלימי – התחממות יחסית, שהביאה ליבולים מוגדלים, קצב מוגבר של ריבוי אוכלוסין, התפתחות כלכלית נרחבת וצמיחתם של מרכזים עירוניים חשובים כמו כמו ליבק, ויסמר, ריגה,דאנציג ועוד. הסוחרים הגרמנים הפכו לכוח הכלכלי המונופוליסטי בערים אלו. כבר במאה ה-10 הוקמו כאמור מעין סניפים בלונדון ובגוטלאנד. במאה ה-12 הם קיבלו זכויות מסחר באנגליה ובפלנדריה. הערים ליבק והמבורג כרתו ברית להגנה על המסחר שלהן.
סוחר גרמני מברית ההנזה, ציור מאת הנס הולביין
רשת הקשרים הכלכלית והמסחרית שהקימו סוחרי ההנזה התבססה בראשיתה על קשרים משפחתיים ועל היכולת לבחור שותפים עיסקיים. הכרות ואמון הדדי היתה אלמט חיוני של החברות בברית. היחסים המסחריים בין חברי הברית התבססו על סיוע הדדי ברכישה וקנייה של סחורות. מחקר מן הזמן האחרון מראה כי סוחרי ההנזה העדיפו ליצור תמריצים עבור התנהלות מסחרית הוגנת, הרבה יותר מאשר ענישה על עבירות. הדבר החשוב ביותר לסוחר הנזה היה המוניטין שלו -" gelouwe" בלשונם. חשיבות מרכזית הייתה להעברת מידע מסחרי, וידיעת קרוא וכתוב הייתה תנאי יסוד לחברות.
סוחרי ברית ההנזה פיתחו נהלים לבדיקת איכות הסחורות ותיוגן. הם החליטו על מידות ומשקלות תקניים. כללים פשוטים ואחידים של חשבונאות הונהגו. עקרון הפשטות (הסחר הים תיכוני, טוען החוקר סטוארט ג'נקס, היה הרבה יותר מתוחכם ומסובך) איפשר גישה נרחבת לסוחרים להצטרף לברית, מבלי להשקיע הון בעת ההצטרפות. הדבר הביא לכך שבהנזה הייתה שכבת ביניים רחבה מאוד של סוחרים אמידים – בניגוד לסוחרי הים התיכון ודרום גרמניה, שם רוכז רוב העושר בידי קומץ סוחרים בעלי עושר אגדי. בכלל, בהנזה אימצו עקרון של "יתרון לקוטן": חברות מסחריות שפעלו במסגרת ברית ההנזה היו קטנות יחסית וסוחרים יכלו להיכנס ליותר משופות אחת, מה שאיפשר להם גמישות, פיזור סיכונים וניצול הזדמנויות עיסקיות.
הצי של ההנזה
ככל שהתפתחה והתעצמה הברית יצרו חבריה מערך מוסכם של חוק ימי, כללים לגבי הסכמים וביטולם, והניחו את היסודות לכללי הסחר הימי המוכרים לנו כיום. אנשי ההנזה נזקקו לידע בגיאוגרפיה, חוק, כלכלה ומנהל, ועל כן הוקמו ביוזמתם בתי ספר ואחר כך אוניברסיטאות. הם טבעו מטבעות אם לא די בכך, במסגרת ברית ההנזה נוצרה ארכיטקטורה אופיינית, הוכנסו חידושים טכנולוגיים ופותח דגם אופייני של אוניות – ה"קוג" – שאיפיין את הסחר הימי באירופה לאורך כמה מאות שנים. הקוג מקורה בספינות הוויקינגיות מרובעות–המפרש, אבל על מנת שתמלא את יעודה כספינת סוחר הוגדלה הקיבולת שלה במידה ניכרת. זאת הייתה ספינה חסונה שעמדה בסערות הקשות של הים הצפוני, ונבתה לעתים מעץ אלון חזק במוחד. היו לספינות אלה שני מבנים עליונים, בחרטום ובירכתיים, ומגנון היגוי חדשני לתקופתו – לוח ההגה שהחליף את משוטי ההיגוי, ובעצם משמש להיגוי אוניות עד ימינו.
ב-1962 נמצאה ספינה כזאת ליד העיר ברמן, שמורה בחלקה. כנראה שנסחפה בשטפון לפני שהושלמה בנייתה. בדיקות רדיואקטיביות תיארכו את מועד בנייתה לשנת 1380. חלקים נוספים נמצאו בהדרגה, ולאחר מחקר ושיחזור שנמשכו 19 שנה, שוחזרה האניה במלואה. אורכה 24 מטר, רוחבה המרבי 8 מטר והיא יכולה לשאת כ-130 טון מטען. הספינה המשוחזרת מוצגת במוזיאון הימי הגרמני בברמן. בנוסף לכך נבנו כמה רפליקות של ספינות ההנזה, המפליגות בימים לצד העתקים של ספינות היסטוריות נוספות. התגלית הזאת איפשר להיסטוריונים וארכיאולוגים לאמת את האיורים והתיאורים העתיקים עם ממצא מוחשי. טכניקות הבנייה של הקוג מברמן נחקרו לעומקן. הספינה הייתה ייחודית במבנה שלה ושונה באלמנטים שונים מספינות סקנדינביות בנות אותה תקופה, למשל בטכניקת האטימה שלה: בוני הספינה מברמן השתמשו באזוב כדי לאטום רווחים בין לוחות העץ, שיטה שנהגה אצל בוני ספינות נהר באירופה.
המבנה הבסיסי של הקוג שימש הן לספינות סוחר, והן לצי המלחמתי שברית ההנזה פיתחה במטרה להילחם בפיראטים שהתנכלו לספינותיה ובעיקר לממש את כוחה כנגד איומים אפשריים. שכן בשלב מסויים מימשה הברית את עוצמתה ועושרה, והקימה צי מלחמה. זה לא היה צי מלחמה שפעל בשירותו של מלך, אפיפיור, אומה או דגל, ובכל זאת הוא הביס את הצי של ממלכת דנמרק ואילץ אותה לחתום ב-1370 על "שלום שטרלזונד", (stralsund) ששמר והרחיב את הזכויות של סוחריה.
באחת מתקופות השיא שלה בנתה העיר החופשית לובק, מעוז ההנזה, שכאמור לא הייתה עיר נמל, את אוניית המלחמה הגדולה ביותר של זמנה – ה"נשר של לובק" – Adler von Lübeck. אורכה היה 78 מטר והיא נועדה ללות שיירות של אוניות סוחר בעת מלחמת שבע השנים. אבל כאשר הושלמה כבר נערכו שיחות שלום עם האוייבים השוודים, והאדלר הוסבה לאניית סוחר. כמאמר השיר האידילי של נעמי שמר, המשחתות הישנות יובילו תפוחי זהב.
דעיכתה של ברית ההנזה?
על פי הדעה המקובלת, במאה ה-15 החלה שקיעתה ההדרגתית של הברית. מדינות לאומיות שהחלו להווצר השפיעו על הטיית חשיבות המסחר למסחר פנימי בתוך אותן מדינות. ערי הברית החלו להעדיף את קשרי המסחר הפנימי במדינותיהן או המסחר האזורי בתחומן (האזור הבלטי) על פני המסחר הבינלאומי. ערי הברית הדרומיות נפרדו מהצפוניות וערי הולנד הפכו למונופול עצמאי. גברה התחרות בין סוחרים בערים שונות וגברו הניגודים בין הסוחרים לגילדות האומנים. באזורים אחרים של אירופה קמו בריתות כלכליות מתחרות לברית הנזה. הברית תמכה בסוחרים נגד היצרנים והאומנים ואיימה לגרש מהברית כל עיר שבה קולות האומנים יגברו במועצת העיר. במאה ה-17 הברית התפרקה לחלוטין וב-1669 נערך המפגש הרשמי האחרון של צמרת סוחרי ההנזה בעיר ליבק.
אבל כיום רבים החולקים על התיארוך המקובל ועל תאור תקופות השיא לעומת תקופת השפל. ההיסטוריון סטפן זלצר טוען במחקר מנומק היטב כי שיאה הכלכלי של הברית היה בערך בשנת 1300: הייתה זאת תקופה של בום כלכלי בצפון אירופה. אחר כך הפכו החיים באירופה בכללם קשים הרבה יותר: שינויי אקלים פגעו בתפוקה החקלאית ובאמצע המאה ה-14 פגעה המגפה השחורה פגיעה אנושה באוכלוסיית היבשת. המאבק הבלתי פוסק למען הובלת המטען בבטחה ליעדו, מול אינספור סכנות, משודדי ים ועד סופות, והקושי ההולך וגובר למכור את הסחורה ברווח, להמנע מקניית סחורה מזוייפת – מסתבר שזה היה עניין די נפוץ – הפכו את חייו של סוחר הנזה קשים מאוד. לעומת זאת המאה ה-16, הנחשבת לתקופת הירידה וההתפרקות של הברית, הייתה שוב עידן שיא מבחינת הרווחיות, ומספר האוניות של ערי ההנזה היה גדול מאי פעם. ערי ההנזה הגדולות – המבורג, ברמן ודנציג – היום גדנסק – השתלבו בסחר האטלנטי. מסתבר שחברות מסחריות "הנזאטיות" המשיכו לפרוח ולשגשג תקופה ארוכה מאוד לאחר שהברית הגדולה של ערי ההנזה חדלה רשמית מלהתקיים. הרשת המסחרית שהוקמה במסגרת ברית ההנזה והעקרונות שלה – המשיכה למעשה לפעול.
ההנזה עוד כאן
בול גרמני לציון 650 שנה לברית ההנזה
היסטוריונים ממשיכים ומן הסתם ימשיכו להתפלפל לפרש את תולדותיה של ברית ההנזה, ולהתווכח על חשיבותם של תאריכי–מפתח ואירועים מכוננים בתולדותיה. הויכוח נובע מכך שהיסטוריה היא מדע שימושי, ואידיאולוגים פוליטיים עושים בה שימוש כאוות נפשם. בעיקר בגרמניה, כולם עושים שימוש במורשת ההאנזאטית: בראשית המאה ה-19 ראו עצם הבורגנים העשירים של ערי גרמניה כיורשיהם וממשיכיהם של סוחרי ההנזה, הנהנים מאותו סוג של עצמאות גאה, חופשיים מדיקטטורה. בסוף אותה מאה, כשגרמניה הפכה אימפריה, החלו החוקרים והתרבות הפופולרית לשים את הדגש על האספקט הימי של ברית ההנזה: הכל פארו את ספינות ההנזה השולטות בימים, עבר ימי מזהיר שאותו שאפו לחדש. המחקר והתעמולה הפוליטית הלכו יד ביד כדי להצדיק את שאיפותיה האימפריאליות של גרמניה ולבסס את מעמדה כמעצמה ימית מובילה. ההמשך הטבעי לכך היה כמובן בתקופה הנאצית, שבה הדגשיו התועמלנים גם את המורשת של התפשטות כלכלית גרמנית, שזכתה לשם הנודע לשמצה "לבנסראום", מרחב מחייה, כהצדקה לכיבוש אירופה. סוחר ההנזה הפך, בתעמולה הנאצית, למייצג הנאמן של תכונות גרמניות נעלות. אחרי המלחמה חקרו היסטוריונים מזרח גרמניים את ברית ההנזה מפרספקיטבה מרקסיסטית, ובמערב מנקודת מבט כלל אירופית ונעדרת לאומיות.
והיום? נראה שהדפוס נותר בעינו: בסוף המאה העשרים פוליטיקאים ועיתונאים הצביעו על ברית ההנזה כדוגמה מוקדמת לאיחוד האירופי – ארגון שמהותו כלכלית ועל–לאומית, נעדר היררכיות, ענק בשטחו ומתבסס על שיתוף פעולה ועזרה הדדית. פסטיבלים ו"ימי הנזה" נחגגו בערי ההנזה ההיסטוריות, ולאחר התמוטטות הגוש הסובייטי הצטרפו בהתלהבות מרובה המדינות הבלטיות לחגיגה. המורשת ההנזאטית זוכה לדחיפה יחצ"נית בלתי פוסקת, כדי למשוך תיירים ומשקיעים. העיר מבורג, מרכז כלכלי אירופי רב חשיבות, חוגגת בלי הרף את היותה עיר הנזה. ההנזה, שהפה כבר במאה ה-13 למותג מסחרי שהצלחתו סוחפת ושהכל שמחו לנופף בו – נותרה כזאת עד עצם היום הזה.
אותו הים 