המסע האחרון של פונג סו

פורסם ב״המטען״, יוני 2020

נרחיק הפעם את עדותנו לסיפור שאינו מכאן (אירופה ואמריקה) ואינו מעכשיו (התרחש לפני כמעט עשרים שנה; לפני הקורונה). פודקסט, ובעברית הֶסְכֵּת, מאוסטרליה, שלכד את תשומת לבו של האיש המכונה ״המטען״, החזיר לתשומת הלב הציבורית פרשייה ותיקה ומורכבת שהגיעה לזמן קצר לכותרות ונעלמה – פרשת האנייה פונג סו.

חברת ספנות צפון קוריאנית?

בלב הפרשה עומדת אוניית משא ישנה שנבנתה במקור ביפן ותוכננה להובלת בולי עץ, מן הסתם מאפריקה ליפן, סחר פורח באותם ימים. אורכה היה כ-100 מטר והמעמס שלה 3,743 טון. האנייה נרשמה, אם אפשר לקרוא לזה כך, כשייכת לחברת ספנות פרטית שמושבה בפיונגיאנג, בירת צפון קוריאה. ההגדרה הזאת לבדה די בה להדליק נורות אדומות, כי אין חיה כזאת, חברה פרטית בצפון קוריאה. כל הפעילות הכלכלית שייכת למפלגה ולשושלת של משפחת קים. אי אז ב-2003 הגיעה האנייה המסתורית הזאת לחופי אוסטרליה, הרחק הרחק מנתיבי הסחר הרגילים. מדוע, ומה עלה בגורלה, על כך בתקציר שלפניכם, שהוא ניסיון לבור את הבר מתוך אינספור עובדות ופרשיות נלוות ופיתולי עלילה רבים.

ראשית הפרשה במבצע משטרתי, יבשתי לגמרי, של מעקב אחר חשודים בסחר בסמים. מידע שהגיע למשטרה האוסטרלית הביא למבצע של האזנה ומעקב אחר שלושה גברים מאסיה. המשטרה קיוותה לסכל הברחת סמים גדולה, אולם לא היה להם מושג מנין יגיעו הסמים ולאן יגיעו. הגברים עשו דרכם במכונית לעיירה נידחת בשם בוגלי קריק (Boggaley Creek). קשה להדגיש ולבאר עד כמה המילה ״נידחת״ לא מתקרבת אפילו לתיאור הולם של העיירונת הזאת. קשה למצוא אותה בגוגל. היא נמצאת כ-150 ק״מ דרומית למלבורן, מעל מיצר באס, המפריד בין אוסטרליה לטסמניה. מול העיירה המנומנמת שאליה הגיעו שלושת הנעקבים, הופיעה אניית המשא הישנה, קרובה מאוד לחוף, ואז הפליגה לאיטה הלוך ושוב במשך כמה ימים, מטלטלת בים סוער, לעיני כמה תושבים אדישים למדי.

המעקב המשטרתי בעקבות החשודים נמשך ימים, ובראשיתו של דבר השוטרים כלל לא קישרו בין האונייה לחשודים שבחוף. באחד הלילות – עדיין בסערה קשה – הורידה האנייה סירת גומי עם שני אנשים ומטען של כ-125 קילוגרם הרואין, שה-״street value״ שלו, כלומר ערכו לסוחרי הסמים, הוערך ב-160 מיליון דולר. במאמר מוסגר נזכיר סרט אירי חביב, ״שומר חוק״ (The Guard) העוסק בפרשה דומה של הברחת סמים, ובה הגיבור, השחקן האירי ברנדן גליסון, המשחק שוטר פרובינציאלי, מטיל ספק בסכומים האדירים הנזרקים לאוויר כדי רק להאדיר את המשטרה. המבצע בבוגלי קריק נתקל בקשיים בשל הסערה הקיצונית: הסירה התהפכה, אחד מנוסעיה טבע והשני הגיע בקושי לחוף, עם חלק מההרואין. 50 ק״ג נאספו על ידי השלושה שבחוף, ואלה נתפסו כמעט מיד על ידי השוטרים. האדם השני שהיה בסירה הסתתר על החוף עם ציוד הישרדות וחלק מההרואין, שאותו הסתיר. לחזור לא לאנייה לא יכול היה. כעבור יומיים נלכד על ידי השוטרים, וברשותו חפיץ נדיר לשנת 2003, GPS. בעזרתו הגיעו השוטרים להרואין שהחביא, לצד דרכונים וציוד נוסף.

המשטרה האוסטרלית, ולצורך העניין גם חיל הים האוסטרלי והכוחות מיוחדים שלו, מצטיירים כאן ממש בהתאם לסטראוטיפים שיש לכולנו על האוסטרלים: אנשים נינוחים עד אדישים, שקשה להוציאם משלוותם, לא מאוד חדים וזריזים ולא מורגלים במצבי חירום. אפשר בכלל לדמיין מצב שבו אנייה אלמונית תסתובב לה ימים מול חוף נחשולים או פלמ״חים מבלי שיוזנקו אליה השייטת, הסיירת, המשטרה, זק״א והרבנות הצבאית בליווי כל ערוצי התקשורת, ומבלי שיוקמו חמ״ל עם מל״ל ועוד ראשי-תיבות מסתוריים כדי לרכז את המאמץ ולהשתלט עליה? מצד שני, אורך החוף האוסטרלי הוא 25,760  ק״מ בהשוואה לפחות מ-300 אצלנו.

האוסטרלים עשו הכל בקצב אוסטרלי. כאשר, בשלב מאוחר יחסית, החלה הפונג-סו לנוע בהחלטיות לכיוון ניו זילנד ולהתרחק מנקודת האירוע – כלומר נואשו מהסיכוי שהאנשים שירדו לחוף יחזרו – יצאה בעקבותיה סירת משטרה מטסמניה. בים קשה מאוד המשיכו אנשי השיטור הימי במרדף, שכן החוק הבינלאומי קובע כי ניתן לעצור כלי שייט גם מחוץ למים הטריטוריאליים, בתנאי שהדבר נעשה תוך כדי מרדף רצוף. האוסטרלים בהחלט מקפידים על קלה כחמורה בעניין נהלים וחוקים, כפי שנראה גם בהמשך. הוזנקה פריגטה של הצי המלכותי האוסטרלי (הם עדיין איכשהו בחבר העמים הבריטי, מסתבר, ואוהבים את המלכה) ומסוק ובו כוח קומנדו אוסטרלי השתלט על האוניה הצפון קוריאנית. כאן התרחשה ההתנגשות הבין תרבותית במלוא עוזה, והאוסטרלים התחילו להבין עם מי יש להם עסק.

המנהיג האהוב

רב-החובל הצפון קוריאני, מאסטר סאן, שבהמשך זכה לשבחים על היותו איש מקצוע מצויין, מתון וטוב מזג ובעל השפעה טובה על אנשיו, קיבל ככל הנראה התקף לב קל בעת הפשיטה. האוסטרלים לקחו אותו לגשר כדי לקבל טיפול ראשוני מידי החובש הצבאי. מתברר שאנשי הצוות, שהופרדו ממנו ולא ידעו מילה אנגלית, הניחו, באופן טבעי לחלוטין, שהאוסטרלים לקחו אותו על מנת לחסל אותו בירייה, פשוט כי אלה הנהלים במקום שממנו באו.

קצת אחר כך, כשערכו חיפוש בתאים ועל אנשי הצוות במטרה למצוא סמים או עדויות להברחה – כל ראייה כמובן הושמדה בקפדנות רבה בשלושת ימי המרדף האיטי – התרחש עוד מחזה מוזר. לכל איש צוות הייתה סיכת-דש עם דיוקנו של ״המנהיג האהוב״ של צפון-קוריאה, קים ג׳ונג איל (אביו של הקים הנוכחי.) הסיכות נלקחו מהם והונחו כלאחר יד על השולחן. אנשי הצוות הנרעשים כמעט יצאו מדעתם: הסיכות הונחו עם הפנים כלפי מטה, השפלה איומה וכמובן מסכנת חיים בצפון קוריאה. לקח לאוסטרלים זמן להבין את הרגישות המיוחדת של הצוות, תוצר של האינדוקטרינציה הקטלנית של המשטר.

מחיצות של שפה ותרבות הוסיפו לחצוץ בין האוסטרלים לקוריאנים לאורך כל חקירת הפרשה. בעמדת האלחוט המיושנת של הפונג סו ניצב מכשיר שפלט אותות מורס ללא הרף. איש צי אוסטרלי ותיק, שעדיין זכר משהו מימיו כאלחוטאי עשרות שנים קודם לכן, התבקש לנסות לפענח מה שודר: לשווא. פתק אחד מחדר האלחוט פוענח: ״האויב תוקף את האונייה״, מסר אחרון המעיד על האופן בו תפסו את עצמם הקוריאנים – חיילים בקרב. לצוות עצמו היו שלושה ימים לשנן את סיפור הכיסוי שלהם, בהנחייתו של הפוליטרוק, אותו פטנט סובייטי ישן – איש מפלגה הנמצא בכל מקום שבו מקובצים יותר משלושה או ארבעה צפון קוריאנים. הפוליטרוק, או הקצין הפוליטי, משליט משמעת מפלגתית ומאיים בעצם נוכחותו על חייו של כל איש צוות שיחרוג מההוראות. כתוצאה מכך, אנשי הצוות לא ידעו, לא שמעו ולא ראו דבר שקשור להברחת סמים או לסירת גומי עמוסה שהורדה לחוף, או אפילו על שני אנשי צוות נעדרים, שאחד מהם כזכור טבע. לאנייה היה דגל נוחות של איי טובאלו, שאליו הועברה במהלך המסע דרומה. הסיפור שלהם היה: תקלה במנוע ומזג אוויר סוער אילצו את האנייה להישאר כמה ימים באזור. הם לא יודעים דבר וחצי דבר מעבר לכך. הסיפור הזה החזיק מעמד לאורך חודשים ושנים.

האנייה נגררה לנמל סידני ואנשי צוותה נכלאו בבתי מעצר אוסטרליים והועמדו למשפט. זה היה הליך משפטי  מוזר, בלשון המעטה. למערכת החקירה והמשפט האוסטרלית חסרו כלים להתמודד עם השתיקה, ההכחשה המוחלטת, העדר תיעוד והעדר תגובות מהרשויות של צפון קוריאה או השגרירות שלה. כל אלה היו חומה שקשה היה לעבור. הסנגורים הפרובינציאליים שמונו להתמודד מול התובעים האוסטרלים מהבירה עשו את עבודתם היטב: אי אפשר היה להוכיח מעבר לכל ספק סביר שאנשי הצוות של האנייה, כולל הקצין הפוליטי, היו מעורבים בהברחת ההרואין. האוסטרלים הגיעו למבוי סתום בניסיונות לברר את זהותם האמתית של שלושת האנשים בחוף, ושל אלה שהגיעו בסירה – עד היום אין לאיש מושג מה שמו של האיש שטבע. כולם טענו שהם חפים מפשע ולא קשורים להרואין. בשלב ראשון זוכו 27 אנשי הצוות, הועברו למתקן גירוש ונשלחו מאוסטרליה ב-2004. הקפטן סאן, שני מכונאים והקצין הפוליטי עמדו למשפט – וזוכו בסופו של דבר, ב-2006. רק אלה שנתפסו על חם עם ההרואין בחוף נשלחו למאסר ממושך. כולם הכחישו כל קשר לאנייה עצמה.

מה לגבי אנשי הצוות שהוחזרו לארצם? כמה מומחים שנשאלו על כך אמרו שלדעתם יש סבירות גבוהה שהשלטונות יראו את הפרשה ככישלון – גם באובדן הכנסה וגם בחשיפה שלילית – ולאנשי צוות שנכשלו במשימה שאליה נשלחו יש רק עונש אחד, מוות. אבל במפתיע, כמה שנים מאוחר יותר, הצליח אחד האוסטרלים שהיו מעורבים בהליך המשפטי להשיג ביקור נדיר בצפון קוריאה, ולפגוש את קפטן סאן החביב, שאמר לו שהוא בגמלאות ומבלה בחיק המשפחה ונכדיו הרבים. שנים רבות לאחר מעשה, לקראת שחרורם מהכלא של המעורבים האחרים – שזהותם לא נחשפה מעולם, ואיש אינו יודע מה שמם האמתי או ארץ מוצאם – הנפיקה להם צפון קוריאה כמעט בחשאי דרכונים, לאפשר את חזרתם למולדת. השמות שהופיעו בהם לא היו דומים לשמות שבהם הציגו את עצמם עד אז. סביר שגם השמות החדשים היו מפוברקים.

הפלגה לממלכת הרשע

פרשת פונג סו, שהחלה כאירוע פלילי מקומי, תפשה חיש מהר תאוצה והפכה למוקד של סערה פוליטית גלובלית. הממשלה האוסטרלית התערבה ודרשה הסברים מצפון קוריאה, שמשכה כתפיים והכחישה כל קשר לפרשה. זמן קצר לאחר האירוע הצהיר מזכיר המדינה האמריקאי קולין פאואל כי תקרית הפונג-סו היא עוד עדות לכך שהמשטר בצפון קוריאה עוסק בהברחת סמים ופעילות פלילית אחרת, על מנת לעקוף את הסנקציות הבינלאומיות ולהבטיח תזרים מזומנים שוטף ונדיב למשפחת קים ולמעגל התומכים והמקורבים. על פי כל העדויות, פרשת הפונג סו הייתה טבילת אצבע במים – ניסיון לפתח אפיק הכנסה נוסף לצד עוד רבים כמותו. בעקבת הפרשה התחזק המאמץ הבינלאומי להדק את הסנקציות על המשטר. נראה שההצלחה עד כה מועטה.

רשת הפשע הבינלאומית של משפחת קים ומפלגת השלטון, משתפת דרך שגרה פעולה עם ה״טריאדות״, הקרטלים האסיאתיים מטילי האימה העוסקים בכל תחומי הפשע. וכמובן גם עם משטרים אפלים אחרים, כמו איראן. מדור המכונה בפי מומחים במערב ״חדר 39״ מרכז את מבצעי הפשע מניבי-המזומנים של צפון קוריאה. אלה כוללים כל תועבה שאפשר להעלות על הדעת, כולל סחר בבני אדם – לתעשיית המין וכפועלי כפייה, לצד סחר בנשק, תרופות מזוייפות, ואפילו הברחת בעלי חיים נדירים וקרני קרנף על ידי דיפלומטים מצפון קוריאה. הפעילות הזאת נסמכת לא מעט על ספנות ״שחורה״ שחומקת מאכיפה בינלאומית. פאנל מומחים של האו״ם שחקר את הנושא גילה עשרות טכניקות של זיוף וגניבה: למשל, העברת מטענים של נפט ופחם בלב ים, מאנייה לאנייה, תוך שימוש במסמכים מזויפים. במאי 2019 עצרה ארה״ב אונית משא צפון קוריאנית עמוסה פחם, בטענה להפרת הסנקציות. זהו כמובן רק קצה הקרחון.

התחקירן האוסטרלי ריצ׳רד בייקר שערך את התחקיר המקיף – שזכה בפרס – לא מסתיר את רגשות החמלה שלו כלפי אנשי צוות הפונג סו ורב החובל שלהם: הוא רואה בהם קורבנות של משטר רשע אפל שמעטים דוגמתו. הם היו ימאים פשוטים שנקלעו לסיטואציה בלתי אפשרית, וכל ניסיון מצדם לפעול בניגוד לפקודות, או להתוודות, היה גורר עונשים חמורים להם ולמשפחותיהם שבבית. כדאי להתגבר על המבטא האוסטרלי הכבד של המרואיינים ולהאזין לפודקסט המרתק הזה. 

קטעי וידאו של המשטרה האוסטרלית:

https://www.watoday.com.au/national/watch-the-pong-su-tapes-20191126-p53e86.html

Pong Su Stock Pictures, Royalty-free Photos & Images – Getty …

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s